ענבר טור שלום: “מהי הסמכות המנהלית?”

הרשויות המינהלות של המדינה (משרדי הממשלה, השלטון המקומי ורשויות אחרות) הינן בראש ובראשונה רשויות מבצעות (אם כי, יש לרשויות מנהליות סמכויות ‘מעין-חקיקתיות’ וכן ‘מעין-שיפוטיות’ במקרים מסוימים). לפי עו”ד ענבר טור שלום, כלל בסיסי במשפט המנהלי, הוא שרשות מנהלית רשאית לעשות רק את הפעולות שהחוק הסמיך אותה לעשות. עקרון זה מחזק את הדמוקרטיה, משום שהוא מחייב את ההחלטות הנוגעות לכוחו של השלטון להיות מבוססות על חוקים. עקרון זה מהווה בסיס להגנה על זכויות אדם, בכך שהשלטון אינו יכול לפגוע בהן ללא הסמכה חקיקתית.

ממה נובע עיקרון זה?

העיקרון הראשון הוא עיקרון חוקיות המנהל: המנהל יעשה את מה שאומר לו המחוקק. רשות מנהלית תבצע פעולה רק מכוח חוק שמסמיך אותה לעשות כך. המנהל אינו רשאי לבצע את מה שאינו מוסמך לעשות מפורשות. לכאורה מדובר במשהו מאד טכני ופורמאלי. עם זאת, מאחוריו עומד משהו עמוק: הרעיון הבסיסי ביותר של המנהל – הוא מעין גירסה הפוכה של עקרון שלטון החוק :” מותר לאזרחים לעשות, כל מה שלא נאסר עליהם”. הישויות הטבעיות הן קודמות לחוק, ורק אחריהן בא החוק. המנהל הוא ישות שאינה טבעית: הביטוי ההפוך של עקרון שלטון החוק חל גם לגבי ישויות מלאכותיות נוספות, כמו תאגידים או זוגות נשואים. המטרות של המנהל הן נעלות, אלא שהן נעלות ככל שאנו קובעים אותן. המדינה הרי שוללת מאיתנו חירויות רבות כמו חופש ביטוי, חופש תנועה, יש לה כוח כלכלי עצום ומאפיינים דרקוניים נוספים. משום כך עלינו לוודא שהישות המשפטית הזאת שמכונה המנהל, תפעל רק ככל שאנחנו הגדרנו שהישות הזאת תפעל. הישות נוצרה על ידינו, והיא תפעל רק ככל שאנו נגדיר לה לפעול.

ענבר טור שלום
“נובע מעיקרון חוקיות המנהל”. עורכת הדין ענבר טור שלום.

בחינת הסמכות

לפי עו”ד ענבר טור שלום, המבחן הראשון שיש לבחון דרכו כל החלטה מנהלית, הוא שאלת הסמכות. כל החלטה, של כל גוף מנהלי מרשויות השלטון, שהתקבלה ללא סמכות הנה נעדרת תוקף ועל כן בטלה. בדיקת סמכות הפעולה המנהלית נעשית בשני מישורים:

  1. האם לרשות סמכות חוקית לבצע הפעולה או לקבל ההחלטה.
  2. האם בעל התפקיד ברשות שקיבל ההחלטה היה הגורם המוסמך לעשות זאת בתוך הרשות.

רוב הטענות של חריגה מסמכות מגיעות לבירור שיפוטי, כאשר בעבר פעולות בחוסר סמכות או תוך חריגה מסמכות בוטלו באופן גורף. עם זאת, לפי עורכת הדין ענבר טור שלום, במהלך השנים, חלה הגמשה בגישת ביהמ”ש כלפי פעולות בחוסר סמכות, ובתי המשפט החלו לאמץ את גישת הבטלות היחסית, המקנה שיקול דעת לבית המשפט גם במקרים של פעולה בחריגה מסמכות בקשר לתוצאות הפגם, בהתאם לחומרתו היחסית בנסיבות העניין. עיקר בחינתו של בית המשפט, היא בהקשר של בחינת הפגיעה בזכויות אדם, תוך שבתי המשפט שוקלים, בין היתר, גם את תוצאות ביטול הפעולה מבחינת גורמים שלישיים והציבור בכללותו. לכן, למרות שפעולה ללא סמכות היא אסורה מלכתחילה, עשוי בית המשפט בדיעבד שלא לפסול אותה, או לפסול פסילה חלקית בלבד,  ואף שהפעלת הבטלות היחסית נעשית בזהירות, היא בהחלט אפשרית.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *