ענבר טור שלום: זכות הטיעון במשפט המנהלי

זכות הטיעון (ומולה החובה הקורלטיבית של המנהל לשימוע), היא כלל הצדק הטבעי הראשון במשפט המנהלי. לפני שבעל הכוח מתעתד לפגוע בפרט מסוים, הוא צריך לתת לו הזדמנות נאותה להשמיע את דבריו. הכלל הזה יכול לקבל חיזוק מהדין הפוזיטיבי, אולם הוא נגזר מתפיסה של מעין משפט טבע וצדק (אפילו אלוהים נתן לאדם וחווה הזדמנות להשמיע טענותיהם, לפני שגירש אותם מגן עדן). במילים פשוטות, כל רשות מינהלית, נדרשת להביא לידיעת כל אדם העלול להיפגע מהחלטתה את כוונתה לפעול או להחליט בעניין ולאפשר לו לטעון בפניה לפני קבלת ההחלטה.

עצם הרגע שבו הפרט משמיע את דבריו, הוא ההמחשה של הצדק. זכותו של כל אזרח לטעון בפני רשות מנהלית, מחזקת את הדמוקרטיזציה של ההליך המנהלי באמצעות שיתוף הפרט בהחלטות הנוגעות לו. זכות הטיעון יוצרת תחושה של צדק והגינות בקשר לתהליך קבלת ההחלטה בעניינו במטרה להגן עליו.

לשם כך, חובה על הגוף המנהלי להביא לידיעתו של האדם הנוגע בדבר (כלומר, מי שעשוי להיפגע מן ההחלטה) את עיקרי ההחלטה, ולאפשר לו לעיין במסמכים הרלוונטיים, על מנת שיוכל לטעון בפני הגוף המנהלי באופן אפקטיבי. לפי עורכת הדין ענבר טור שלום, אף שהפסיקה הרחיבה עם השנים את היקף הזכות לעיין במסמכים שבידי הרשות לצורך מימוש זכות הטיעון, זו עדיין אינה סמכות מוחלטת ומימושה נדחה לעתים, במלואה או בחלקה בפני אינטרסים חשובים אחרים, כגון בטחון המדינה, צנעת הפרט ועוד.

ענבר טור שלום

מיצוי הליכים

לפי עו”ד ענבר טור שלום, אדם שאינו עושה שימוש בזכות הטיעון שלו, נחשב כמי שוויתר עליה ועלול שלא להישמע בשלב מאוחר יותר, לדוגמא בבית המשפט. בית המשפט העליון קבע כי לא יקבל טענות שניתן היה להעלות בפני הרשות המינהלית בטרם הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט; זאת כדי לתמרץ טיעון בפני הרשות בשלב מוקדם ככל האפשר. כלומר, בסכסוך שבין אדם לרשות שלטונית, קיים עיקרון מיצוי הליכים, כלומר על  אדם למצות את ההליך המנהלי באמצעים אחרים בטרם פניה לערכאות.

הפרת זכות הטיעון ע”י הרשות נחשבת פגם מינהלי חמור אשר בעבר הוביל לביטול ההחלטה. הלכה מסורתית זו התרככה עם השנים ובהתאם להלכת הבטלות היחסית מפעיל כיום בית המשפט שיקול דעת לאור תוצאות הפגם המינהלי. בנוסף לכך, הפרת זכות הטיעון של האזרח עשויה להיחשב גם התנהלות בלתי סבירה של הרשות המינהלית ולשמש בסיס לתביעה כספית נגדה. לפי עו”ד ענבר טור שלום, קיימת דוגמה לכך ממש מן הימים האחרונים: רכבת ישראל, הודיעה לפני כחודש על איסור העלאתם של אופניים לרכבת, היות ואין מקום בקרונות להכיל את האופניים. רוכבי האופניים מצידם, טענו כי לא הייתה להם הזדמנות לטעון כנגד ההחלטה של שר התחבורה. משום כך, ההחלטה נדחתה לעת עתה, עד שיתקיים שימוע מסודר בעניין. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *